מגן דוד – מודל טיפולי-הוליסטי לנוער בסיכון

בישראל חיים אלפי צעירים המצויים במצבי נשירה וניתוק ממסגרות נורמטיביות (כגון בית ספר, משפחה, צבא, קהילה). עמותת מניפה מיישמת במגוון תוכניותיה מודל עבודה הוליסטי מקיף שמטרתו היא השבת הנוער המנותק למסגרת חברתית נורמטיבית. מודל הטיפול הייחודי שלנו מורכב משישה עיקרים – כששת קודקודיו של מגן דוד: חינוך, השכלה, טיפול, מסגרת, משפחה וקהילה. מגן דוד - מודל טיפולי-הוליסטי לנוער בסיכון חינוך והשכלה בהתאם ל"חוק זכויות התלמיד"[1], המדינה אחראית להבטיח לילד קיומם של תנאים אופטימאליים ללימוד נאות שיכשיר אותו לחיים עתידיים ויאפשר לו מוביליות תעסוקתית וחברתית בעולם דינאמי ומשתנה. את הזכות הזו מנסה המדינה להבטיח בעזרת מערכת החינוך והשירותים השונים הקיימים עבור ילדים ובני נוער. חרף העובדה שמערכת החינוך הפורמאלית עושה מאמצים להחיל את חוקי החינוך על כל ילדי ישראל, חיים בישראל לא מעט ילדים ובני נוער שהמדינה מתקשה לסייע להם באופן מיטבי לממש את עצמם ואת זכותם לחינוך והשכלה. מערכת החינוך מתקשה בפועלה בעיקר עם תלמידים המושפעים מגורמים מגוונים  -אישיים, משפחתיים ואחרים – המעכבים את התפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית. ההשפעה של גורמים אלה באה לידי ביטוי בנשירה מביקור סדיר בביה"ס ובהתנהגויות לא נורמטיביות, כגון: שימוש מזדמן בסמים ואלכוהול, הפרעות נפשיות, זנות, התנהגות עבריינית ומצוקה רגשית ונפשית. לפי הנתונים הרשמיים של משרד החינוך, מדי שנה נושרים כ-40,000 נערים ונערות ממסגרות הלימוד. לנתוני נשירה אלו ניתן להוסיף נשירה סמויה ששיעורה גדול פי 3, היינו: 120,000 נושרים. מניפה מפעילה מספר מודלים שמטרתם לטפל בבני נוער במצבי נשירה, סיכון ונתק וכן לצמצם את תופעת הנשירה באמצעות מניעת הנשירה הסמויה. בכך, מניפה ממלאת את הוואקום שנוצר בתחום החינוך בהעניקה חינוך בראייה הוליסטית לאותם ילדים ובני נוער שהמדינה מתקשה לספק מענה חינוכי-טיפולי ההולם את צרכיהם. בתחילת דרכה של מניפה, קהל היעד של תכניותיה היו בני נוער בגילאי חט"ב או תיכון. במשך הזמן הורחב סל התכניות לגילאי יסודי ולצעירים מעל גיל 18. עבור אוכלוסיות מוחלשות כגון עולים חדשים, מתמודדים ונוער בסיכון הוקמה תכנית המשך לאורך השירות הצבאי. בכל תכנית יש מיקוד רב בהורים וכאשר מדובר באוכלוסיות עולים מוחלשות – ההורים מקבלים הדרכה לטפול בילדים כבר בגיל הרך וביסודי. הגמישות והדינמיות החינוכית של מניפה סייעה לנו לפתח שפת חינוך-טיפול הדוגלת בהעצמת ילדים ובני נוער, מצמיחה בהם כוחות, קשובה לצרכיהם, מדגישה ומפתחת את כישוריהם, תורמת לפיתוח אישי וזהותי שלהם ומקנה להם כלים כגון מוטיבציה, קבלת אחריות ואמון אשר יובילו אותם להשתלבות בחברה. באמצעים אלה, השיטה והרציונל החינוכיים שלנו מסייעים לנו לעודד ולפתח מצוינות בקרב בני הנוער בישראל – גם בקרב אלה מביניהם ש"נופלים בין הכיסאות" ושהממסד החינוכי "ויתר" עליהם. כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את השיטה החינוכית שלנו, אנו מכשירים מורים לחשיבה הוליסטית באמצעות מודל צפייה בכיתת מניפה הפועלת ברוח חזון העמותה. מכון מניפה מדריך ומלווה אלפי סטאז'רים לקראת שילובם במערכת החינוך, תוך שימת דגש על הקניית כלים טיפוליים, ניהול מערך חינוכי אינטנסיבי, תגבור לימודי אישי, מוכוונות למצוינות אישית ובעיקר יכולות הוראה וטיפול בשוליים הקשים של מערכת החינוך – צעירים במצבי נשירה, סיכון גבוה, עבריינות ואלימות. המורים הצעירים של מניפה מקבלים הכשרה לעידוד מצוינות לימודית בקרב הנוער למרות הקשיים והם הוכיחו כי בעזרת ליווי והכוונה – השמיים הם הגבול. מספר התלמידים בכיתות מניפה הוא מעל 10,000 בני נוער, אשר הוגדרו על ידי המוסדות כנושרים. חינוך למצוינות של בני הנוער, מתן יחס אישי בכיתות קטנות, העצמת בני הנוער ופיתוח  כישוריהם מובילים לתוצאות מרשימות של הלמידה בכיתות מניפה:
  • בטווח הקצר: חזרה ללמידה נורמטיבית, לתפקוד ולחיבור לקהילה ולבית.
  • בטווח הארוך: הושגו הישגים גבוהים בתחומי למידה, השגת תעודות בגרות ותארים אקדמאיים ועוד.
  טיפול, מסגרת וקהילה הפן הטיפולי הוא נדבך חשוב מאין כמוהו במודל העבודה של מניפה. בכיתות מניפה יש מעטפת טיפולית מוסדית הניתנת על ידי מורים ומחנכים, אך במקביל מושקעים מאמצים בהטמעת מערך טיפולי גם במערכת הבית ספרית. מערך טיפולי כזה מורכב מטיפול פרטני, קבוצתי, הדרכת צוות, הדרכת הורים ומסל טיפולי הכולל, למשל, סדנאות. יכולותיה של עמותה להטמיע מערך טיפולי במערכת הבית ספרית תלויות בנכונות של המוסד הלימודי לעשות כן ובהבנתו את הצורך בכך. אנו מאמינים, כי מערך טיפולי מיטבי חייב להתקיים בכל מחיר, ואנו מעניקים עדיפות לטיפול בתוך מסגרת נורמטיבית, לימודית, על פני טיפול במסגרת טיפולית – ייחודית וטובה ככל שתהיה. ובכל זאת, לאור העובדה שרוב הילדים ובני הנוער הנמצאים במצבי נשירה וסיכון וסובלים מהפרעות נפשיות אינם משוקמים, ורמת התפקוד שלהם נמוכה ביחס ליכולותיהם, החליטה העמותה לפתח מודלים של מרכזי טיפול בקהילה, שיתנהלו בזיקה למסגרות חינוך בקהילה.   להלן כמה מעקרונות הטיפול של עמותת מניפה:
  • הילד בוחר את המטפל. הטיפול ניתן כסל תקציבי גמיש ככל הניתן, על מנת לאפשר טיפול מתאים;
  • המטפל מחויב לשפה חינוכית;
  • המטפל מחויב להשלמת הטיפול בתכנית שיקומית הוליסטית.
"מנוף" הוא מרכיב השיקום והתפקוד בתהליך העבודה מול הילד. בשלב זה מסגרת מניפה מתייחסת אל התלמידים כאל קבוצה חברתית פעילה: המסגרת פועלת כדי להחזיר את התלמיד לחברה, לנורמה, למסגרת, לראות את חשיבות המסגרות/קבוצות שייכות, קבלת החלטות כחלק מקבוצה. אין שימת דגש על הפרט. הלמידה והאינטראקציה בכלל מתבצעות בקבוצות בלבד. התלמיד נדרש בשלב זה ללמוד את המושגים "לתת"/ "לתרום"/ "להתנדב"/ "להכיר תודה"/ "ליזום למען". הקבוצה מכילה פרטים בעלי יכולת וכישורים להתמודדות עם מטלות החיים. הפרטים  בקבוצה מקבלים מטלות ברמות גבוהות יותר כדי לחזק ולהעצים את תחושת המסוגלות במעורבות בפרויקט מוביל גדול, לדוגמה: יזמות עסקית. יחד עם זאת לכל פרט תכנית אישית המשולבת בתכנית הקבוצתית. התקדמותו של הפרט מוערכת באופן קבוע. דרכי הפעולה של "מנוף":
  • תכנית השכלה נורמטיבית ככל האפשר.
  • פיתוח כישורים: חוגים, עידוד והעצמת הילד לשאיפות מותאמות לרצונותיו.
  • הנחייה לפעילות התנדבותית.
  • קבוצות תמיכה פעילה.
  • ריבוי פעילויות חברתיות לשם גיבוש.
  • סיפור דרך קבוצתי – כקבוצה ולא כפרט. חוזה קבוצתי שמתנהל באופן דמוקרטי. הקבוצה קובעת "יעד" ו"דרך" על סמך שיתוף וקבלת החלטות מוסכמות בקבוצה.
בכל תכנית של מניפה יש גם מורה לחיים, שתפקידו לשמש דמות משמעותית – של מנטור, מאמן המוביל את הילד, הנער או הצעיר לבניית "סיפור דרך". על מנת להקנות לילד את היכולת להתמודד עם החלק הטראומטי והפגיע בנפשו, עובר המו"ל (מורה לחיים) מסע עם הילד. מסע זה כולל חלקים טיפוליים להתמודדות עם החלק החולה, חלקים של העצמה והצמחת כוחות, מציאת הכישורים האישיים, הקניית ידע והשכלה וכן בכתיבת סיפור דרך, נרטיב חלופי ל"סיפור הדרך המקורי" שנסדק עקב מצבי סיכון וטראומה. רוב התכניות החינוכיות-טיפוליות של מניפה מתקיימות בתוך הקהילה, המשפחה והמסגרות הנורמטיביות. כך למשל,הקמנו מרכז פעילות קהילתי לעולים מקהילות מוחלשות, על מנת לחזק את החוסן הקהילתי והסמכות ההורית, להנגיש שירותים ולהקל על קליטת הילדים והנוער במערכת החינוך. בנוסף, הקמנו בירושלים, בשיתוף עם משרד הרווחה, משרד החינוך ומשרד הבריאות, את מרכז צ'רנה, מרכז יום חינוכי-שיקומי המספק מענה טיפולי לנערות בנות 21-13 שעברו משבר נפשי או טראומה ומתקשות להשתלב במסגרות אחרות. משפחה כל תכנית של מניפה נבנית במטרה ליצר סביב הילד רשת ביטחון המונעת נתק מהמשפחה, מהקהילה וממסגרת תפקודית נורמטיבית (נתק עקב בעיות התנהגות ועוד). המשפחה היא המוקד סביבו נפרשת רשת הביטחון – ממנה הילד יוצא ואליה הוא חוזר. תכניות מניפה מדגישות את חוסנה של המשפחה ויכולותיה ובמסגרתן אף מתקיימת הדרכת הורים מאוכלוסיות עולים מוחלשות לטיפול בילדים כבר בגיל הרך ובגילאי יסודי. תכניות מניפה בונות דימוי למשפחה, לקהילה ולמסגרת ומלמדות את ערכי המושגים והתובנות הנגזרות מהם. עם זאת, במקרה שהמשפחה אינה מתפקדת לחלוטין, פוגעת ומשמשת גורם הרסני בחיי הילד/נער, נבנית תכנית פרטנית ייחודית. רוב תכניות מניפה אינן מתאימות למקרים בהם יש הכרח להוצאת הילד/הנער מחוץ לבית. תכניות מניפה מעניקות חשיבות רבה לפעילות אינטנסיבית שמטרתה העצמת הסמכות ההורית, העצמת הקשר ילד-הורה והעצמת מעורבות ההורים בחיי ילדיהם. פעילות זו כוללת הכרות (טקסים משותפים, ביקורי בית, העברת אינפורמציה באופן שוטף מהמסגרת אל הבית ולהיפך),  דיווחים ושיתוף מורחב ופעילות טיפולית תומכת (סדנאות חווייתיות משותפות להורים וילדים, קבוצות הורים). מניפה מפעילה, בשיתוף פעולה מלא עם האגף לשירותים חברתיים של משרד הרווחה, מרכזי העשרה וטיפול לילדים והוריהם. מרכזים אלה פרוסים ברחבי הארץ ומספקים מענה טיפולי לכ-30 משפחות עם ילדים בגילאי 13-6. המשפחות, שרובן מגיעות מרקע סוציו-אקונומי נמוך, מופנות למניפה על ידי האגף לשירותים חברתיים וכן על ידי בתי משפט לנוער ובית המשפט לענייני משפחה. מטרתם של מרכזים אלה היא חיזוק התפקוד ההורי ושיפור הקשר בין ההורים וילדיהם, מטרה שמושגת באמצעות מפגשי הדרכה הורית, מפגשי טיפול דיאדי (הורה-ילד) וטיפול משפחתי, טיפול רגשי פרטני לילד, טיפול קבוצתי ומפגשי בישול משפחתיים עם אם הבית. מקרה לדוגמה של משפחה שטופלה באחד ממרכזי ההעשרה של מניפה:   משפחת מ': משפחה זו מונה זוג הורים ושלושה ילדים (בני 4, 6, 9). האב א', יליד ברה"מ לשעבר, השתחרר מן הכלא בתום ארבע שנות מאסר. בתחילת התהליך הטיפולי הגיעו י' והילדים לטיפול – י' דיברה בפתיחות רבה על התפרצויות הזעם הקשות של בתה ועל דאגתה לבנה הבכור, אשר סובל מפחדים, נצמד אליה כל הזמן, מופנם ואינו מביע את רגשותיו. תהליך הטיפול במרכז כלל מפגשים אישיים ומשפחתיים. מפגשים רבים הוקדשו גם להתמודדות עם התפרצויות הזעם של הבת, לבעיות החברתיות של הבן ולהתמודדות של כל הילדים עם העדר האב. ניתן לראות את ההתקדמות המרגשת של האם, שהתקשתה בתחילה לדבר על רגשותיה ועל רגשות ילדיה ("הם לא יודעים שהוא בכלא, אז זה לא פוגע בהם", "אני חושבת שיש לו חברים – הוא בסדר" וכו') וככל שהתקדם הטיפול, היא ראתה את הצרכים הרגשיים של כל אחד מן הילדים ולא הדחיקה אותם. כאשר אב המשפחה השתחרר מן הכלא, הוא הצטרף לתהליך הטיפול. שני ההורים שיתפו פעולה והתמידו בהגעה לטיפולים. [1] חוקק בכנסת בשנת 2000. החוק נותן תוקף רשמי לזכויותיו השונות של התלמיד, ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האו"מ בנושא.