לקראת השנה החדשה יצאו מנהלי מניפה ליום סיור משמעותי בעוטף עזה — יום שחיבר בין כאב וזיכרון לבין סיפורים של גבורה, צמיחה, אמונה ותקווה.
את היום פתחנו באנדרטת הרכבים השרופים בתקומה. המראה במקום מטלטל וממחיש בעוצמה את ממדי האסון. מאחורי כל רכב נמצא סיפור של אנשים — משפחות, ילדים, הורים, צעירים ומבוגרים — שהיו במסיבת הנובה, ביישובי העוטף או בדרכים באותו בוקר של 7 באוקטובר.
במהלך הסיור פגשנו את רפי שמעוני, אביו של בן שמעוני ז״ל. בן הצליח להימלט מהטבח בפסטיבל נובה, אך בחר לחזור פעם אחר פעם אל אזור הסכנה כדי להציל אחרים. בשלושה סבבי הצלה הוא חילץ נשים וגברים, חברים ואנשים שלא הכיר. בסבב השלישי נתקל במחבלים ונרצח. סיפורו של בן, שעל גבורתו יוצאת הדופן הוענק לו אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית, המחיש עבורנו את המשמעות העמוקה של ערבות הדדית ושל בחירה באחר גם ברגעים הקשים ביותר.
משם המשכנו לקיבוץ כרם שלום, קהילה שבה חיים יחד דתיים וחילונים, למפגש מעורר השראה עם עמיחי שינדלר. ב־7 באוקטובר חדרו מחבלים לביתו, ועמיחי הגן בגופו על משפחתו שהייתה בממ״ד. הוא נפצע באורח קשה מאוד ועבר תהליך שיקום ארוך ומורכב. למרות הכול, הוא ומשפחתו בחרו לשוב לכרם שלום — אל הבית, אל הקהילה ואל המקום שבו הם מבקשים להמשיך לבנות את חייהם.
המפגש עם עמיחי היה עבורנו שיעור בכוחם של חוסן, שייכות ואמונה. הבחירה לשוב הביתה ולהמשיך קדימה, גם מתוך כאב גדול, המחישה כיצד אפשר לצמוח מתוך משבר מבלי להתעלם ממנו.
את היום סיימנו בהרמת כוסית משותפת עם עמיחי לקראת השנה החדשה. אחרי יום של מפגש עם זיכרון, אובדן וגבורה, היה זה רגע מלא משמעות ותקווה. מאור הפנים של עמיחי והדרך שבה הוא בוחר להמשיך בחייו הזכירו לנו את הכוח להיאחז בטוב, לבנות מחדש ולבחור בתקווה.
זו גם הבחירה שלנו במניפה לקראת השנה החדשה: לצמוח מתוך המשבר, למלא את עצמנו באמונה ובתקווה, ולהמשיך לפעול, לבנות ולהוסיף טוב.
