לפעמים החלטה גדולה מתחילה מרגע קטן של התבוננות.
במקרה של ש׳, צעירה מקהילת בני מנשה, זה התחיל בבית. מהאב שיצא שוב ושוב למילואים, מהמדים שחזרו איתו הביתה, מהגעגוע, מהדאגה — ובעיקר מהדוגמה האישית.
ש׳ גדלה בבית ציוני־דתי ולמדה במסגרת דתית. במשך שנים, גיוס לצה״ל כלל לא היה חלק מהתוכניות שלה. רבות מהבנות בסביבתה בחרו בשירות לאומי, וגם היא דמיינה לעצמה מסלול דומה.
ואז הגיע 7 באוקטובר.
אביה, חובש קרבי במילואים, נקרא לשירות פעם אחר פעם. מאות ימי מילואים, בין היתר בגזרות עזה ולבנון, הפכו את השירות הצבאי ממשהו רחוק למשהו שנוכח מאוד בתוך הבית.
ש׳ ראתה את המחיר. את ההיעדרות. את הגעגועים. את הדאגה.
אבל היא ראתה גם משהו נוסף — תחושת שליחות עמוקה.
היא ראתה את אביה בוחר שוב ושוב לצאת, להתייצב ולתת מעצמו למען אחרים. לא מתוך חובה בלבד, אלא מתוך אחריות ואמונה בדרך.
והדוגמה הזאת חלחלה.
לאט לאט הבשילה אצל ש׳ החלטה: גם היא רוצה להיות שם. גם היא רוצה לתרום. גם היא רוצה לבחור בדרך שיש בה משמעות.
וכך, במסלול שלא היה מובן מאליו עבורה, היא בחרה להתגייס לצה״ל ולשאוף לשירות קרבי.
ש׳ הגיעה לשירות לאחר שכבר השלימה תואר ראשון בביולוגיה. היא יכלה לבחור בדרך מוכרת ונוחה יותר, אבל בחרה לפתוח פרק חדש ומאתגר בחייה.
כיום היא משרתת במסגרת מיוחדת של לוחמות, ולאחרונה השלימה הישג משמעותי נוסף: קורס חובשים קרביים.
במשך שלושה חודשים היא עברה הכשרה אינטנסיבית שכללה לימודים רבים, מבחנים, אימונים והתמודדות עם עומס פיזי ומנטלי. היו רגעים קשים, היו אתגרים, והיו ודאי גם רגעים שבהם היה קל יותר לעצור.
אבל ש׳ המשיכה.
עוד יום, עוד מבחן, עוד אימון.
עד לרגע שבו עמדה בסיום הקורס וקיבלה את סיכת החובשת מידי מפקדת הקורס.
סיכה קטנה — שמספרת סיפור גדול.
סיפור על צעירה שבחרה לא לוותר לעצמה. על מי שהעזה לצאת מהמסלול שתוכנן עבורה ולסלול דרך חדשה. על מי שהפכה השראה שקיבלה בבית למעשה של ממש.
לאורך הדרך קיבלה ש׳ ליווי במסגרת תוכנית ״אבני דרך – גיוס לצה״ל לבני מנשה״ של עמותת מניפה – מנוף לחיים. התוכנית מלווה צעירים וצעירות מקהילת בני מנשה לקראת הגיוס ובמהלך השירות, ומעניקה להם מעטפת של תמיכה, הכוונה וליווי אישי.
לש׳ הוצמדה מנטורית שליוותה אותה לאורך התהליך — דמות תומכת שהייתה שם ברגעי ההתלבטות, האתגר וההתקדמות.
עבורנו במניפה, הסיפור של ש׳ הוא בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.
לא כדי לבחור עבור צעירים את הדרך, אלא כדי להיות שם כשהם בוחרים בה בעצמם. לחזק כשהדרך קשה, להזכיר להם את הכוחות שיש בהם, ולתת להם את הכלים להמשיך קדימה.
והיום, כשש׳ עונדת את סיכת החובשת על המדים, אפשר לראות הרבה יותר מהישג צבאי.
אפשר לראות בת שצמחה מתוך הדוגמה של אביה — והפכה בעצמה לדוגמה.
אפשר לראות צעירה שלא פחדה לשנות כיוון.
אפשר לראות התמדה, אומץ ואמונה.
ואפשר לראות סיפור הצלחה שממלא אותנו בגאווה.
ש׳, הדרך שלך היא שלך — אבל ההשראה שאת מעניקה כבר שייכת לרבים. אנחנו גאים בך, מאחלים לך להמשיך לצמוח, להשפיע ולתרום, ובעיקר — לשמור על עצמך ולחזור תמיד בשלום.
